לכולנו יש שק שבו אנו סוחבים חוויות טובות יותר וטובות פחות מהילדות, מיחסים עם הורים ואחים. מהזוגיות של ההורים שלנו. מהיסודי, התיכון ותנועת הנוער. מהתנהגויות כלפינו, מהתאהבויות ופרידות. ממערכות זוגיות קודמות, מעגלים לא סגורים ועוד.
תחשבו, לתוך מערכת זוגית אחת, נכנסים 2 אנשים שונים, כל אחד עם השק שלו...
כמה מורכב.
הרי לפעמים, עוד לא סיימנו להבין בעצמנו מה אנחנו סוחבים והינה אנחנו כבר זוג ויש 2 שקים והם מתמלאים עכשיו גם בהתנסויות מהזוגיות שלנו.
מה מתוך השק הזה אנחנו מוציאים בזוגיות? בהורות? האם אנחנו כועסים על הילד שלנו כמו שכעסו עלינו או שמא אנחנו עושים בדיוק ההפך ומוותרים יותר מידי?
האם אנחנו שותקים ולא מדברים גם כשדברים מפריעים לנו כי ככה למדנו מההורים שלנו? האם אנחנו לא מתגמשים עם בן הזוג בגלל ניצול במערכת יחסים קודמת?
אם היה אפשר שכל אחד יחיה בשלום עם השק שלו לפני שהוא נכנס לזוגיות, זה היה אידאלי.
אבל במציאות זה לא כך ואנחנו שולפים מהשק דברים מידי יום, לרוב לא במודע.
אז אם יש איזה עניין שאנחנו מגיבים לו בצורה מסויימת ואחר כך מצטערים. או אם יש התנהגות שמטרידה אותנו וחוזרת על עצמה. או שאנחנו סוחבים מחשבות על עצמינו שעוצרות אותנו, בלי הסבר משכנע,.
שווה לבדוק אם המקור הוא במה שקורה כרגע במציאות או שהוצאנו משהו מהשק, מהעבר, שפחות אהבנו ואנחנו נותנים לו מקום בחיינו העכשוויים וזה קצת הורס לנו או מעכב אותנו.
בסופו של דבר, העבר הוא עבר ולא ניתן לשנותו. ניתן להשפיע רק על ההווה, כאן ועכשיו, ברגע הזה. אז תהיו ברגע הזה ותקבלו החלטה אם לשחרר את השדים מהשק או לנהוג אחרת.